חשיבות הרצף הטיפולי

בבואכם לבחור מסגרת של דיור מוגן או בית אבות, אחת הנקודות החשובות ביותר שיש לתת עליה את הדעת, נוגעת לעיקרון הרצף הטיפולי. זאת כיוון שהרצף הטיפולי הוא בין העקרונות החשובים ביותר בכל סוג של טיפול ויהיה זה טיפול נפשי, רפואי, שיקומי ועוד.

הטיפול הרפואי בעידן הנוכחי מאופיין בריבוי מסגרות טיפול ובריבוי מטפלים. לפיכך ללא שמירה על הרצף הטיפולי, המידע הנצבר בידי גוף אחד, עשוי שלא להגיע לגוף הבא שיקבל את המטופל. כמו כן ללא שמירה על הרצף הטיפולי, המטופל יצטרך בכל פעם מחדש להתרגל למסגרת אליה הגיע לטיפול. מטבע הדברים, קטיעת הרצף מקשה הן על המטופל והן על המטפלים ומובן שגם על הטיפול עצמו. במאמר שלפניכם נפרט אודות החשיבות של הרצף הטיפולי ונפרט אודות המשמעויות של הרצף הטיפולי בהקשר למסגרת המגורים בגיל הזהב.

חשיבות הרצף הטיפולי במהלך האשפוז

במהלך אשפוז של פלוני במחלקה מסוימת בבית החולים, הטיפול בו יתנהל על ידי צוות האחיות והרופאים העובדים במשמרות מסביב לשעון. ללא תיאום בין הצוותים העובדים במשמרות שונות, עלולות להתרחש תקלות הרות אסון שעשויות לגרום להידרדרות חמורה במצבו של המטופל. זוהי הסיבה בגינה בזמן חילופי המשמרות, מבוצעת העברת משמרת מסודרת בין הצוותים. במהלך העברת המשמרת, הצוות היוצא מעדכן את הצוות הנכנס בנוגע למצבו של כל אחד ואחד מהמאושפזים כשבצורה זו באופן עקרוני, החלפת המשמרות אמורה להיות שקופה לחלוטין למאושפז, שממשיך לקבל טיפול רציף ללא הפסקות.

הרצף הטיפולי חייב כמובן להישמר גם כשמדובר במאושפז שעובר בין מחלקות: אם לדוגמה המטופל עבר ממחלקת טיפול נמרץ למחלקה אחרת לאחר שמצבו התייצב, הרי שהצוות במחלקת טיפול נמרץ, יצטרך להעביר את כל המידע הרלוונטי לצוות במחלקה הבאה שבה יאושפז המטופל. גם כאן – הרצף הטיפולי מבטיח למאושפז שהמעבר בין המחלקות לא יקטע את הטיפול בו או יפריע למהלך הטיפולי בזמן האשפוז.

ההיגיון הזה אמור להישאר בתמונה גם כשמדובר בטיפולים מתמשכים ובמיוחד כשמדובר בטיפול בקבוצות הנזקקות לשירותי בריאות בתדירות גבוהה יחסית כמו חולים הסובלים מבעיות בריאות מורכבות, מטופלים קשישים, חולים הסובלים ממחלות כרוניות או חולים הפגיעים מבחינה נפשית.

השפעת הרצף הטיפולי על המטופל

בדרך כלל כשמדברים על חשיבות השמירה על הרצף הטיפולי, שמים את הדגש בעיקר על כל הקשור לטיפול התרופתי או למידע הטכני שצריך להישמר בין המטפלים. יחד עם זאת, חשוב גם להתייחס לכל מה שקשור לצד הנפשי של המטופל שעובר בין מסגרות טיפול ובין מטפלים. כאשר המטופל עובר ממסגרת אחת לשנייה, כמו במקרה שבו אדם המתגורר במסגרת של דיור מוגן ונאלץ לצאת ממנה כדי לעבור למתחם הכולל מחלקה סיעודית בהגיעו למצב סיעודי, עליו לבנות את האמון העומד בבסיס הקשר הטיפולי, מחדש.

האמון שרוחש המטופל למטפלים שלו, ישפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול ולכן חשוב שכבר בזמן המעבר למחלקה הסיעודית, יכיר המטופל את המטפלים ואת כוח האדם במקום. מצב זה אפשרי כמובן, רק אם מלכתחילה התגורר במסגרת המפעילה מחלקה סיעודית. כמו כן רק כאשר מדובר בטיפול רציף הניתן באותו המתחם ועל ידי אותם אנשי צוות, ניתן להסיק מסקנות לאור התנסויות קודמות עם המטופל ולא לחזור פעם אחר פעם על אותם הניסיונות שלא צלחו בעבר.

כיצד ניתן לשמור על הרצף הטיפולי?

הדרך הטובה ביותר לשמירת הרצף הטיפולי, היא לצמצם את כמות המטפלים שתחת ידיהם יעבור המטופל במהלך הטיפול. לרוע המזל, אחת הבעיות שעמן נאלצת מערכת הבריאות להתמודד בימינו, היא חוסר תיאום בין הגופים השונים, המטפלים באנשים בגיל הזהב, הסובלים משכיחות גבוהה של מחלות כרוניות. זוהי הסיבה בגינה ישנה כיום מגמה מבורכת הבאה לידי ביטוי בהקמת תשתית המותאמת למטופל הגריאטרי, המרכזת את הטיפול בו על ידי גרונטולוג מומחה, שדואג לכך שהטיפול בו יהיה כמה שיותר רציף.

זוהי גם כן הסיבה בגינה כאשר בוחרים מסגרת של בית אבות או דיור מוגן, ישנה חשיבות עליונה לוודא כי במסגרת פועלת מחלקה סיעודית. מטבע הדברים, בדרך כלל אדם שעובר להתגורר במסגרת של דיור מוגן הוא אדם עצמאי, אך לא ניתן לדעת מה צופן העתיד וחשוב להתכונן לכל מקרה שהוא. כעת דמיינו למשל זוג מבוגר שעובר למסגרת של דיור מוגן, המנהל חיים עצמאיים לחלוטין, עד שבשלב מסוים, אחד מבני הזוג מגיע למצב סיעודי: אם בני הזוג בחרו להתגורר מראש במסגרת הכוללת מחלקה סיעודית, בן הזוג העצמאי יוכל להמשיך לגור ביחידת הדיור או לעבור ליחידת דיור קטנה יותר בעוד שבן הזוג הסיעודי יוכל לעבור למחלקה הסיעודית במסגרת.

זאת כמובן בניגוד למצב שבו היו מתגוררים במסגרת שלא כוללת מחלקה סיעודית, שכן במקרה הזה, היו צריכים למצוא פתרון מגורים אחר שהיה מכניס הרבה סטרס וקשיים למערכת הזוגית והמשפחתית, דווקא בזמן שבו היא צריכה להתמודד עם אתגר לא פשוט כלל וכלל.

עיקרון נוסף המבטיח את הרצף הטיפולי, קשור למידת הגמישות של המערכת שבה מאושפז המטופל, כלומר ככול שהמערכת תהיה גמישה יותר ופתוחה יותר, כך יהיה לה קל יותר לשמר את הרצף הטיפולי. גם כאן ניתן לראות כי מערכת המאפשרת למטופל להתגורר ביחידת דיור בה ינהל חיים עצמאיים לחלוטין ובעת הצורך לעבור למחלקה סיעודית, היא הפתרון המושלם, שכן מדובר בפתרון הגמיש ביותר האפשרי.

אספקטים נוספים של הרצף הטיפולי

מפאת קוצר היריעה, עסקנו רק באספקטים ספורים של עיקרון הרצף הטיפולי, אך חשוב לציין כי מדובר באחד העקרונות הטיפוליים החשובים ביותר והבסיסיים ביותר שישנם. למעשה מדובר בעיקרון חשוב עד כדי כך, שמשרד הבריאות טורח לפרסם רשימות של מצבים רפואיים שבהם חלה על קופת החולים החובה לשמור בכל מחיר על הרצף הטיפולי, לרבות מקרים שבהם קופת החולים הפסיקה למשל לספק תרופה מסוימת למטופל.

כך לדוגמה, חולה הסובל ממחלה כרונית קשה, שטופל בתרופת מקור מסוימת, גילה להפתעתו כי קופת החולים הפסיקה לספק את הסוג הספציפי של התרופה ותחת זאת החלה לספק חלופה בדמות תרופה גנרית המיוצרת על ידי חברה אחרת. הרופא שטיפל בחולה, החליט כי לאור המצב הבריאותי המורכב של החולה, עליו להמשיך לקבל את תרופת המקור ולפיכך נאלצה קופת החולים להמשיך לספק לו את התרופה המקורית, למרות שכבר לא נמצאה בקשרים עם היצרן שלה.

עיקרון הרצף הטיפולי בא לידי ביטוי גם במקרה של אישה בת 72, שעברה ניתוח להשתלת מפרק ירך מלאכותי ברגל ימין בבית החולים איכילוב ולאחר אותו ניתוח, המשיכה להישאר במעקב של בית החולים. בשלב מאוחר יותר, התבשרה כי עליה לעבור את אותו הניתוח בדיוק, רק ברגל שמאל, אך בשלב הזה נמסר לה מקופת החולים שבה היא מבוטחת, כי את הניתוח תצטרך הפעם לעבור לא בבית החולים איכילוב כי אם בבית החולים תל השומר, כיוון שלקופה כבר אין הסדר בחירה עם בית החולים שבו נותחה.

המטופלת קבלה על כך שאם אכן תעבור את הניתוח בבית חולים אחר, תיאלץ להתרוצץ בין שני בתי חולים: המעקב אחרי הטיפול ברגל ימין יצטרך להתבצע בבית החולים איכילוב והטיפול והמעקב ברגל שמאל, יצטרך להתבצע בבית חולים תל השומר. בסופו של דבר, ניתנה לה ההתחייבות המבוקשת והיא נותחה בהצלחה בבית החולים איכילוב. לסיום נציין כי בהחלט ניתן לסטות מעיקרון הרצף הטיפולי, אך מדובר רק במקרים מדירים וחריגים ורק משיקולים של שיפור הטיפול. כמו כן כדי לשבור את הרצף הטיפולי, יש לקבל אישור רשמי של מנהל קופת החולים.