אנו חיים בתקופה בה העולם משתנה ללא הפסקה. השינויים הטכנולוגיים והמדעיים במאה הקודמת והנוכחית שינו, בין היתר, את עולם הרפואה והבריאות. אחת התמורות המשמעותיות של התקדמות מדע הרפואה היא הארכת תוחלת החיים. במאה הקודמת תוחלת החיים התארכה באופן חסר תקדים בהשוואה למאות ואלפי השנים הקודמות. אוכלוסיית העולם המערבי הזדקנה במהלך 50 השנים האחרונות בכ-20 שנה. עובדה זו יוצרת השלכות נפשיות, חברתיות, תעסוקתיות וכלכליות.
למשל, ההיבט הכלכלי עומד בפני שינוי. התפיסה הסוציאלית השלטת זה שנים במרבית מדינות אירופה היא שמימון אורח החיים לאחר הפרישה מהעבודה נעשה באמצעות פנסיה וביטוח בריאות ממלכתי. הארכת תוחלת החיים מחייבת אותנו, כחברה, להיערך בהתאם. בעתיד, בני הגיל השלישי יצטרכו עוגן כלכלי רחב יותר מהעומד לרשות אלו שבהווה, מכיוון שיחיו בממוצע כ-25 שנים לאחר גיל הפנסיה.
ההיבט החברתי
היבט נוסף הוא ההיבט החברתי. שאלות חדשות יעלו לסדר היום של הגיל השלישי כגון איך מעסיקים את הגמלאים, מה תפקידם בחברה, מהם הצרכים המיוחדים לאוכלוסיה זו. כבר היום אנו עדים לתופעות חברתיות חדשות המתמודדות עם השינוי הדמוגרפי. הדוגמא הבולטת ביותר בישראל היא הכוח האלקטוראלי של הגמלאים והקמת מפלגה, שכינסה תחתיה את הגמלאים ואף זכתה למס' מנדטים בכנסת ה-17.
אנשי מחקר וחברה עלולים להסתכל על תופעה זו כאל בעיה, אולם לרבים אחרים, הארכת תוחלת החיים היא קודם כל סיבה לשמחה. יקירנו ואנו זוכים לבלות זמן רב יותר יחד, ומשנה לשנה גם באופן מכובד.
שינויים בתא המשפחתי המורחב
במהלך המאה הקודמת, עם השתנות התא המשפחתי המורחב, נוצרו סוגים שונים של תשובות לעזרה הקבועה שבני הגיל השלישי נזקקים לה. במרוצת המאה העשרים נוצרו בתי אבות ובתי הורים, הוקמו מחלקות ובתי חולים גריאטריים ואף בימינו צמחה תופעה של עובדים סיעודיים לטיפול אישי בבית הקשיש.
אך בית אבות אינו נותן מענה לסוציולוגיה המשתנה. בתי האבות נולדו מתוך הצרכים הרפואיים והמנטאליים המיוחדים לגיל הזה אך במהלך השנים האחרונות התגוונו הפתרונות ההולמים את מצבם החדש של קרובינו המבוגרים. אחת התופעות החיוביות, שהתפתחו כמענה לצרכי הגיל השלישי, היא המעבר מבית אבות ליצירת מרחב חדש בשם "הדיור המוגן" – רשת "משען" הינה דוגמא מבוהקת להתאמת האמצעים לשינויים הגלובאליים והמקומיים. "משען" הינה רשת הדיור הוותיקה והגדולה ביותר בישראל ומפעילה בתי דיור מוגן בכל רחבי הארץ.
דיור מוגן הוא לכאורה "רק בית דירות" המיועד לגמלאים אך בפועל הוא מהווה מרכז חיים שוקק. תושבי הבתים המוגנים הם בני הגיל השלישי, המעוניינים לחיות בסביבה חברתית מתאימה יחד עם תחושת ביטחון, אחריות והשגחה. דיור מסוג זה נתפס לעתים קרובות כטוב שבשני העולמות – הדיירים חיים אורח חיים עצמאי, ככל שהם רוצים, עם הידיעה כי קיימים טיפול אישי ושירותי תמיכה זמינים, במידה והם זקוקים להם.
קהילה של בני גיל הזהב
למעשה, בדיור מוגן נוצרת קהילה, הנותנת מענה חברתי, הנוצר מהמגורים המשותפים ומשפע פעילויות הפנאי, שהיום המתקנים השונים יודעים להציע: בריכות וחדרי כושר, ספרייה, קונצרטים והקרנת סרטים, חוגים ומועדונים ("משען" משכנת כ-4,850 דיירים – קהילה גדולה המנהלת אורחות חיים חברתיים ומגוונים) – כל אלו מתקיימים היום בתוך המרחב של הדיור המוגן.
בית אבות שונה בתכליתו ממסגרת הדיור המוגנת, ראשית, מכיוון שהוא מגיש שירותים רפואיים מורכבים. אולם מי מבין בני הגיל השלישי, אשר אינו נזקק לסיעוד ומחפש לקבל מענה מלא ושלם לאורח חיים מעשיר ומספק לקבוצת גילו, יימצא את כל יהבו בבתים המוגנים. כיום, הדיור המוגן נותן דגש על אוירה ביתית. יחידות הדיור כוללות בדרך כלל סלון לאירוח ומטבח לבישול עצמאי לצד עזרה בתחומי הניקיון והכביסה. חלק מהמתקנים אף מאפשרים לשמור על חיית המחמד של הדיירים.
היתרון הבולט של התפתחות הדיור המוגן הוא שינוי הסטאטוס של הגיל השלישי בתוך הקהילה והמשפחות. מחד, דיור מסוג זה נותן מענה מכובד לכל הצרכים הפיסיולוגיים המשתנים של הגמלאים, ומאידך, אינו הופך אותם לעול ולטרדה לבני המשפחה, והכי חשוב: שומר על כבודם של בני הגיל השלישי, מאפשר להם להמשיך לחיות כאנשים חברותיים ושמחים, המצליחים ליהנות מהחיים, ככל אדם.
