בזמן מנוחה, שרירי רצפת האגן נמצאים במצב מכווץ, שכן טונוס השרירים חיוני לשמירת האיברים השונים הממוקמים באגן במקומם. רצפת האגן מורכבת בנוסף לשרירים, גם מכלי דם, עצבים ורקמות חיבור כשאת רצפת האגן מצפה קרום הנקרא "חיתולית תוך אגנית": רשת של רקמת חיבור העוטפת את איברי האגן ומחברת אותם לעצמות ולשרירי האגן התומכים בהם. רצפת האגן היא הגבול העליון של חיץ הנקבים וניתן למצוא בה (בנשים) שלושה פתחים: אחד לתעלה האנאלית, אחד לנרתיק ואחד לשופכה.
ירידה בטונוס של רצפת האגן, עלולה להוביל לצניחה של הנרתיק העליון, האחורי או הקדמי וכן לא אחת גם הרחם מעורב בצניחה. בנוסף, תיתכן צניחה של המעי הדק, צניחה של המעי הגס או החלחולת וצניחה של שלפוחית השתן.
מה הם גורמי הסיכון לצניחת איברי האגן בנשים?
גיל מבוגר הוא בין הגורמים המשמעותיים ביותר המגדילים את הסיכון לסבול מצניחה של איברי האגן. זאת כיוון שבמהלך ההזדקנות מתרחשים שינויים בחוזק השרירים וברמת האלסטיות של רקמות החיבור ברצפת האגן באופן טבעי. בנוסף, לידות נרתיקיות מהוות גורם סיכון חשוב, כשבגדול עד הלידה החמישית, כל לידה מגדילה את הסיכון לצניחת איברי האגן ב-20-10 אחוז.
עוד נמצא כי השמנת יתר מהווה גורם סיכון לצניחת איברי האגן, במנגנון הקשור לעלייה בלחץ התוך בטני. השמנת יתר לא רק מגדילה את הסיכון לצניחת איברי האגן, אלא גורמת להחמרת התהליך בנשים הסובלות מהבעיה, ללא קשר להשמנה. גם ניתוחים לטיפול בצניחת איברי האגן מגדילים את הסיכון לצניחה חוזרת, כשקרוב ל-30 אחוז מהמטופלות, עוברות לפחות שני ניתוחים לטיפול בצניחת האיברים.
גורמי סיכון נוספים הם לדוגמה עלייה בלחץ התוך בטני (על רקע עצירות כרונית, הרמה של משקלים כבדים מדי, מחלת ריאות חסימתית כרונית ועוד) וסיפור משפחתי של צניחת איברי האגן (אישה שיש לה אחות או אם שסבלה מצניחת איברי האגן, נמצאת בסיכון מוגבר לסבול מהתופעה בעצמה, בהשוואה לאישה ללא סיפור משפחתי של צניחה).
מה הם התסמינים של צניחת אגן?
שינויים בתמיכה הנרתיקית כתוצאה מהיחלשות של רצפת האגן עשויים להוביל במקרים מסוימים לאי נקיטת שתן (דליפת שתן או בריחת שתן). זאת כיוון שכאשר נחלשת התמיכה בנרתיק הקדמי, נחלשת גם התמיכה בשופכה ובשלפוחית השתן ואובדן התמיכה בשלפוחית השתן ובשופכה עשוי להשפיע על מנגנון השליטה על השתן. לחילופין, ישנן נשים הנמצאות במצב של צניחה מתקדמת, המדווחות על קושי לרוקן את השלפוחית. תופעה זו מעידה לרוב על כך ששינוי המיקום של איברי האגן, הוביל לשינוי האנטומיה של השופכה והשלפוחית.
צניחת רחם תבוא לרוב לידי ביטוי בתחושה של אי נוחות ומלאות, לחץ וכובד בנרתיק כשבמצב של צניחה מתקדמת, ייתכן מאוד שהמטופלת תדווח על קושי לשבת. בנוסף, צניחת איברי האגן עשויה לגרום לעצירות, כאבים בגב התחתון והפרעות בתפקוד המיני. כל התסמינים שהוזכרו לעיל אינם ספציפיים לצניחה של איברי האגן ויכולים לנבוע כתוצאה ממגוון רחב של בעיות אחרות. התסמין הספציפי ביותר הוא דיווח עצמי על כך שהנבדקת חשה או ראתה את צוואר הרחם או הנרתיק בולט החוצה מפתח הנרתיק וככול שהצניחה חמורה יותר, כך הבליטה תהיה ברורה יותר.
כיצד מטפלים בסובלות מצניחת איברי האגן?
אמנם חלק מהנשים יעברו טיפול שמרני, אך הטיפול העיקרי הוא כירורגי. הטיפול השמרני רלוונטי בעיקר לנשים ללא תסמינים כשבמקרה הזה ניתן בהחלט להסתפק במעקב. נשים ללא תסמינים יכולות גם לפנות לתהליך של שיקום שרירי רצפת האגן אך אין מספיק נתונים כדי לתמוך בכך שחיזוק רצפת האגן, ימנע את ההתקדמות של הצניחה לאחר שהחלה.
תמיכה מכנית לאיברי האגן (פסארי) היא פתרון נוסף המתאים למטופלות עם תסמינים קלים, שלא גורמים לחוסר נוחות משמעותית, למטופלות שלא מעוניינות לעבור ניתוח או עבור אלו שפשוט לא מתאימות לניתוח על רקע מחלות נלוות. הפסארי הוא התקן טבעתי המיוצר מסיליקון רפואי, המשמש להחזרת איברי האגן למקומם הטבעי.
הפתרון הכירורגי נכנס לתמונה כאשר ישנם תסמינים מטרידים שעל אף טיפול שמרני ממשיכים להפריע למטופלת. ישנם סוגים רבים של ניתוחים המשמשים לטיפול בצניחה של איברי האגן וחשוב להתאים את סוג הניתוח לסגנון החיים של המטופלת, גיל המטופלת, ההעדפות שלה, מחלות נלוות ועוד.
חיזוק רצפת האגן כאקט מניעתי
כדי להקטין את הסיכוי לצניחת איברי האגן, מומחים רבים ממליצים לנשים בכל הגילאים ובמיוחד לנשים מבוגרות ולנשים שעברו לידה אחת לפחות, לפעול לחיזוק שרירי רצפת האגן כאקט מניעתי. ישנן שיטות רבות המאפשרות לא רק לחזק את שרירי רצפת האגן, אלא גם לשפר את השליטה בהם. במיוחד מומלץ להתעניין בנוגע לשיטות הבאות:
- שיטת פאולה – פאולה גרבורג, ישראלית שנולדה בגרמניה (2004-1907), פיתחה שיטה ייחודית המתמקדת בהפעלת השרירים הטבעתיים. את השיטה פיתחה בזמן שסבלה ממגבלות גופניות קשות בעקבות מחלת שרירים ניוונית שאובחנה בהיותה בת 35. לפי חסידי השיטה, על ידי תרגול השרירים הטבעתיים, ניתן לעורר מודעות עצמית ולעודד את יכולת הריפוי הטבעית הגלומה בכל אחד ואחת מאתנו. כמו כן לפי שיטת פאולה, ישנו קשר מיוחד בין כל השרירים הטבעתיים בגופנו, כך שכאשר אנחנו מפעילים שריר טבעתי אחד, באפשרותנו להשפיע גם על שרירים אחרים ולחילופין, היעדר טיפול בשריר טבעתי שנחלש, יוביל להיחלשות של שאר השרירים הטבעתיים. לפרטים נוספים על שיטת פאולה, גלשו לאתר הבית של עמותת המוסמכים בשיטת פאולה.
- שיטת קיגל (נקראת גם שיטת קגל) – ד"ר ארנולד קיגל (1981-1894) היה גניקולוג אמריקאי שפיתח את שיטת קיגל המסייעת לזהות את שרירי רצפת האגן, לשלוט בהם ולחזק אותם. ד"ר קיגל פיתח בנוסף לשיטה, מכשיר הנקרא פרינומטר, המשמש למדידת עוצמת שרירי רצפת האגן בזמן כיווץ רצוני. בפרינומטר השתמש כדי להעריך את התועלת הצפויה מחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות התרגילים שפיתח.
- פיזיותרפיה לרצפת האגן – קופות החולים השונות מציעות לנשים הסובלים מהיחלשות של שרירי רצפת האגן לעבור טיפולי פיזיותרפיה המבוצעים על ידי מטפלים שהוכשרו להעניק טיפולים בתחום זה. לא אחת נעשה שימוש במסגרת טיפולי הפיזיותרפיה, במכשירי ביופידבק, המאפשרים לקבל מידע בזמן אמת בנוגע לחוזק שרירי רצפת האגן. מכשירי ביופידבק מסייעים למטפל להעריך את ההתקדמות של המטופלת ולבדוק האם אכן הטיפולים מובילים לשיפור חוזק השרירים.
- תרגילים שונים לחיזוק שרירי רצפת האגן– לאורך השנים, עם העלייה בשכיחות הבעיות הקשורות לשרירי רצפת האגן, באו לעולם תרגילים שונים, שכל אישה באשר היא יכולה לבצע באופן עצמאי, שלאו דווקא משתייכים לשיטה מסוימת.
מובן שבשלב הראשון מומלץ להיעזר באיש או אשת מקצוע כדי לקבל הכוונה נכונה וללמוד כיצד יש לבצע את התרגילים, אך בגדול בשלב מוקדם מאוד תוכל המטופל לבצע את התרגילים בעצמה. במקרים רבים מדובר בתרגילים המשלבים את הטכניקות שניתן למצוא בשיטת קיגל, פאולה ושיטות אחרות נוספות. ישנן גם שיטות אימון ותרגול שלא מתייחסות ספציפית לחיזוק שרירי רצפת האגן, אך כוללות תרגילים שונים הרלוונטיים לנושא. אם אתן מתגוררות במסגרת של דיור מוגן או בית אבות, התעניינו למשל לגבי חוגי פלדנקרייז, יוגה, פילאטיס ועוד.
