חנן הלוי ז"ל, החל לצייר ולפסל בקרמיקה רק בשנות ה-60 לחייו, אך מרגע שהתחיל לעסוק באמנות, לא חדל ליצור עד יומו האחרון. לאחר שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 89, נפתחה תערוכה של עבודותיו, שזכתה לשבחים רבים בגלריית ARTUSH. מירו אברהמי, צייר את הציור הראשון שלו רק בגיל 50, בזמן שהיה איש עסקים ואילו כיום, בגיל 86, הוא כבר מחזיק ברזומה מרשים במיוחד בתחום האמנות, כשבין היתר הספיק לייצג את ישראל ב-ArtExpo בניו יורק ולהציג מספר תערוכות יחיד בגלריות ומוזיאונים בעלי שם.
אז נכון, אמנם לא בטוח שכל אדם שיחזיק מכחול לראשונה לאחר שכבר חגג את היובל הראשון לחייו, בהכרח יעשה חיל בתחום, אך הנקודה שחשוב לנו להעביר היא, שבכל הנוגע לציור ולאמנות בכלל, אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחיל. עדות לכך ניתן למצוא למשל בתערוכות האמנות המוצגות בכל רחבי הארץ במסגרות של דיור מוגן המציגות את העבודות של דיירי הבית. הכוונה היא לא רק לעבודות של דיירים שעסקו מאז ומעולם באמנות פלסטית, אלא גם לדיירים היוצרים במסגרת של חוגי אמנות המתקיימים בבתים.
לפעמים, מוטב מאוחר מאשר מוקדם
בניגוד לתפישה הנכונה בדרך כלל, לפיה מוטב מאוחר מאשר אף פעם, כפי שיכולים להעיד רבים מאלו שהתחילו לצייר בגיל מאוחר, לפעמים עדיף מאוחר מאשר מוקדם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנם כאלו שפשוט לא היו בשלים מספיק בשביל להביע את עצמם באמצעות האמנות בהיותם צעירים יותר. ישנם למשל אזרחים ותיקים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות לא נחשב כעיסוק "רציני" ולא חסרים גם גברים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות נחשב כעיסוק "נשי". דיכוי היצר האמנותי מהווה את מנת חלקם של רבים שרק בגיל השלישי הצליחו להשתחרר לראשונה מהכבלים התודעתיים שמנעו מהם לפרוח כל השנים.
בדיוק כך ישנם גם כאלו שאף פעם לא מצאו את הזמן ואפילו שתמיד השתוקקו לצייר, המחויבויות האינסופיות שזימנו להם החיים, מנעו מהם "לחטוא" בציור. ישנם שהשקיעו את כל מרצם בגידול הילדים, אחרים השקיעו בקריירה ויש גם כאלה שפשוט טיפחו תחביבים אחרים שגזלו מהם את רוב רובו של הזמן.
וכך קורה שדווקא בגיל השלישי, כשטרדות הקריירה כבר הרחק מאחור, כשהילדים כבר הקימו בתים ומשפחות והביקורתיות כבר אינה רלוונטית, אזרחים ותיקים רבים מוצאים עצמם מול כן הציור, עם מכחול ביד ונפש יצירתית שרק מחכה להתבטא בעזרת האמנות. ודאי לא יפתיע אתכם לקרוא כי ישנם רבים שהתחילו לצייר רק בגיל מבוגר, המעידים על כך שבפעם הראשונה שבה הניחו צבע על הבד או על הדף, חשו התעלות רוחניות של ממש. זוהי בין היתר אחת הסיבות בגינן ישנם רבים המגלים את הציוד בגיל מאוחר, שפשוט לא יכולים להפסיק ליצור, מרגע שגילו את התחום.
איך מתחילים?
חנן הלוי ז"ל, החל לצייר ולפסל בקרמיקה רק בשנות ה-60 לחייו, אך מרגע שהתחיל לעסוק באמנות, לא חדל ליצור עד יומו האחרון. לאחר שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 89, נפתחה תערוכה של עבודותיו, שזכתה לשבחים רבים בגלריית ARTUSH. מירו אברהמי, צייר את הציור הראשון שלו רק בגיל 50, בזמן שהיה איש עסקים ואילו כיום, בגיל 86, הוא כבר מחזיק ברזומה מרשים במיוחד בתחום האמנות, כשבין היתר הספיק לייצג את ישראל ב-ArtExpo בניו יורק ולהציג מספר תערוכות יחיד בגלריות ומוזיאונים בעלי שם.
אז נכון, אמנם לא בטוח שכל אדם שיחזיק מכחול לראשונה לאחר שכבר חגג את היובל הראשון לחייו, בהכרח יעשה חיל בתחום, אך הנקודה שחשוב לנו להעביר היא, שבכל הנוגע לציור ולאמנות בכלל, אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחיל. עדות לכך ניתן למצוא למשל בתערוכות האמנות המוצגות בכל רחבי הארץ במסגרות של דיור מוגן המציגות את העבודות של דיירי הבית. הכוונה היא לא רק לעבודות של דיירים שעסקו מאז ומעולם באמנות פלסטית, אלא גם לדיירים היוצרים במסגרת של חוגי אמנות המתקיימים בבתים.
לפעמים, מוטב מאוחר מאשר מוקדם
בניגוד לתפישה הנכונה בדרך כלל, לפיה מוטב מאוחר מאשר אף פעם, כפי שיכולים להעיד רבים מאלו שהתחילו לצייר בגיל מאוחר, לפעמים עדיף מאוחר מאשר מוקדם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנם כאלו שפשוט לא היו בשלים מספיק בשביל להביע את עצמם באמצעות האמנות בהיותם צעירים יותר. ישנם למשל אזרחים ותיקים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות לא נחשב כעיסוק "רציני" ולא חסרים גם גברים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות נחשב כעיסוק "נשי". דיכוי היצר האמנותי מהווה את מנת חלקם של רבים שרק בגיל השלישי הצליחו להשתחרר לראשונה מהכבלים התודעתיים שמנעו מהם לפרוח כל השנים.
בדיוק כך ישנם גם כאלו שאף פעם לא מצאו את הזמן ואפילו שתמיד השתוקקו לצייר, המחויבויות האינסופיות שזימנו להם החיים, מנעו מהם "לחטוא" בציור. ישנם שהשקיעו את כל מרצם בגידול הילדים, אחרים השקיעו בקריירה ויש גם כאלה שפשוט טיפחו תחביבים אחרים שגזלו מהם את רוב רובו של הזמן.
וכך קורה שדווקא בגיל השלישי, כשטרדות הקריירה כבר הרחק מאחור, כשהילדים כבר הקימו בתים ומשפחות והביקורתיות כבר אינה רלוונטית, אזרחים ותיקים רבים מוצאים עצמם מול כן הציור, עם מכחול ביד ונפש יצירתית שרק מחכה להתבטא בעזרת האמנות. ודאי לא יפתיע אתכם לקרוא כי ישנם רבים שהתחילו לצייר רק בגיל מבוגר, המעידים על כך שבפעם הראשונה שבה הניחו צבע על הבד או על הדף, חשו התעלות רוחניות של ממש. זוהי בין היתר אחת הסיבות בגינן ישנם רבים המגלים את הציוד בגיל מאוחר, שפשוט לא יכולים להפסיק ליצור, מרגע שגילו את התחום.
איך מתחילים?
מובן שאם אתם אכן מתגוררים במסגרת של דיור מוגן או בית אבות שמתקיימים בה שיעורי ציור, באפשרותכם להצטרף לשיעור ניסיון אחד או אפילו שניים ולהרגיש האם מדובר בשיעורים המתאימים לכם באופן אישי. בנוסף, באפשרותכם לבחור בכל מסגרת אחרת כשישנן מסגרות המיועדות ספציפית לאוכלוסייה המבוגרת, בדגש על אלו שמעולם לא התנסו בתחום.
אם תבחרו להצטרף לשיעורים במסגרת חיצונית, בדרך כלל כשמדובר בשיעורים קבוצתיים, תינתן לכם האפשרות להצטרף לשיעור ניסיון ללא התחייבות, אך כשמדובר בשיעורים פרטיים במתכונת של "אחד על אחד", ייתכן שתחויבו עבור תשלום כבר בשיעור הראשון. לפני השיעור הראשון, ציינו בפני המורה כי אין לכם ניסיון והתעניינו בנוגע לתכנים המועברים בשיעורים. זאת כיוון שכיום ניתן לקחת מגוון רחב ביותר של שיעורים, החל בקורסים של רישום או איור וכלה בקורסים של ציור בשמן.
מה הם היתרונות של לימודי ציור בגיל מבוגר?
הפרישה לגמלאות, המעבר למגורים במסגרת של בית אבות או דיור מוגן, ההגדרה של האדם כ"אזרח ותיק" והשינויים המתרחשים בגופו של האדם המזדקן, יוצרים אצל רבים משבר זהות עמוק ולא אחת בתקופה הזו נוצר גם עומס רגשי שלא פשוט להכילו. לא מעט ציירים חובבים שהחלו לצייר בגיל מבוגר, מדווחים כי בדיוק בנקודה הזו בחיים גילו את היופי ואת הכוח שבמלאכת הציור, שכן בעזרת הציור ניתן לפרוק רגשות אל הבד, לבטא ללא מילים את מה שמתחולל בפנים ולתת דרור ל"אני היצירתי" שתמיד רצה לצאת החוצה, בלי שיפוטיות, בלי ביקורתיות, אבל עם הרבה אהבה והכלה.
זוהי גם אחת הסיבות בגינן במסגרות רבות של דיור מוגן או בתי אבות הפועלות בישראל, כמו במדינות רבות אחרות ברחבי העולם, דואגים להביא מורי ציור למסגרות, במטרה לעודד את הדיירים ללמוד ציור ולהתבטא דרך היצירה.
בנוסף, לימודי הציור בגיל מבוגר יכולים להוות מסגרת חברתית מצוינת כשלא אחת נוצרים מאחורי כני הציור קשרי חברות אמיצים המבוססים על פתיחות, אינטימיות ואהבה ליצירה ולאמנות. מעבר לכל זה, הציור מאפשר להרבה אנשים לגעת במרחבים רגשיים שהיו חבויים בתוכם במשך עשרות שנים ואם לא די בכך, הרי שהפידבק החיובי המתקבל מהסביבה, תורם רבות לחיזוק הביטחון העצמי ושיפור הערך העצמי של הציירים החובבים.
באופן כללי אדם המתחיל לצייר בגיל מבוגר נחשב בעיני הסביבה כאדם אמיץ, שלא נרתע מאתגרים ולרוב הוא יהווה גם השראה לאחרים, שיבינו כי אף פעם לא מאוחר מדי להתנסות בתחום חדש ולא מוכר ואפילו, להגשים חלום.
חנן הלוי ז"ל, החל לצייר ולפסל בקרמיקה רק בשנות ה-60 לחייו, אך מרגע שהתחיל לעסוק באמנות, לא חדל ליצור עד יומו האחרון. לאחר שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 89, נפתחה תערוכה של עבודותיו, שזכתה לשבחים רבים בגלריית ARTUSH. מירו אברהמי, צייר את הציור הראשון שלו רק בגיל 50, בזמן שהיה איש עסקים ואילו כיום, בגיל 86, הוא כבר מחזיק ברזומה מרשים במיוחד בתחום האמנות, כשבין היתר הספיק לייצג את ישראל ב-ArtExpo בניו יורק ולהציג מספר תערוכות יחיד בגלריות ומוזיאונים בעלי שם.
אז נכון, אמנם לא בטוח שכל אדם שיחזיק מכחול לראשונה לאחר שכבר חגג את היובל הראשון לחייו, בהכרח יעשה חיל בתחום, אך הנקודה שחשוב לנו להעביר היא, שבכל הנוגע לציור ולאמנות בכלל, אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחיל. עדות לכך ניתן למצוא למשל בתערוכות האמנות המוצגות בכל רחבי הארץ במסגרות של דיור מוגן המציגות את העבודות של דיירי הבית. הכוונה היא לא רק לעבודות של דיירים שעסקו מאז ומעולם באמנות פלסטית, אלא גם לדיירים היוצרים במסגרת של חוגי אמנות המתקיימים בבתים.
לפעמים, מוטב מאוחר מאשר מוקדם
בניגוד לתפישה הנכונה בדרך כלל, לפיה מוטב מאוחר מאשר אף פעם, כפי שיכולים להעיד רבים מאלו שהתחילו לצייר בגיל מאוחר, לפעמים עדיף מאוחר מאשר מוקדם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שישנם כאלו שפשוט לא היו בשלים מספיק בשביל להביע את עצמם באמצעות האמנות בהיותם צעירים יותר. ישנם למשל אזרחים ותיקים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות לא נחשב כעיסוק "רציני" ולא חסרים גם גברים שגדלו בבתים שבהם העיסוק באמנות נחשב כעיסוק "נשי". דיכוי היצר האמנותי מהווה את מנת חלקם של רבים שרק בגיל השלישי הצליחו להשתחרר לראשונה מהכבלים התודעתיים שמנעו מהם לפרוח כל השנים.
בדיוק כך ישנם גם כאלו שאף פעם לא מצאו את הזמן ואפילו שתמיד השתוקקו לצייר, המחויבויות האינסופיות שזימנו להם החיים, מנעו מהם "לחטוא" בציור. ישנם שהשקיעו את כל מרצם בגידול הילדים, אחרים השקיעו בקריירה ויש גם כאלה שפשוט טיפחו תחביבים אחרים שגזלו מהם את רוב רובו של הזמן.
וכך קורה שדווקא בגיל השלישי, כשטרדות הקריירה כבר הרחק מאחור, כשהילדים כבר הקימו בתים ומשפחות והביקורתיות כבר אינה רלוונטית, אזרחים ותיקים רבים מוצאים עצמם מול כן הציור, עם מכחול ביד ונפש יצירתית שרק מחכה להתבטא בעזרת האמנות. ודאי לא יפתיע אתכם לקרוא כי ישנם רבים שהתחילו לצייר רק בגיל מבוגר, המעידים על כך שבפעם הראשונה שבה הניחו צבע על הבד או על הדף, חשו התעלות רוחניות של ממש. זוהי בין היתר אחת הסיבות בגינן ישנם רבים המגלים את הציוד בגיל מאוחר, שפשוט לא יכולים להפסיק ליצור, מרגע שגילו את התחום.
איך מתחילים?
מובן שאם אתם אכן מתגוררים במסגרת של דיור מוגן או בית אבות שמתקיימים בה שיעורי ציור, באפשרותכם להצטרף לשיעור ניסיון אחד או אפילו שניים ולהרגיש האם מדובר בשיעורים המתאימים לכם באופן אישי. בנוסף, באפשרותכם לבחור בכל מסגרת אחרת כשישנן מסגרות המיועדות ספציפית לאוכלוסייה המבוגרת, בדגש על אלו שמעולם לא התנסו בתחום.
אם תבחרו להצטרף לשיעורים במסגרת חיצונית, בדרך כלל כשמדובר בשיעורים קבוצתיים, תינתן לכם האפשרות להצטרף לשיעור ניסיון ללא התחייבות, אך כשמדובר בשיעורים פרטיים במתכונת של "אחד על אחד", ייתכן שתחויבו עבור תשלום כבר בשיעור הראשון. לפני השיעור הראשון, ציינו בפני המורה כי אין לכם ניסיון והתעניינו בנוגע לתכנים המועברים בשיעורים. זאת כיוון שכיום ניתן לקחת מגוון רחב ביותר של שיעורים, החל בקורסים של רישום או איור וכלה בקורסים של ציור בשמן.
מה הם היתרונות של לימודי ציור בגיל מבוגר?
הפרישה לגמלאות, המעבר למגורים במסגרת של בית אבות או דיור מוגן, ההגדרה של האדם כ"אזרח ותיק" והשינויים המתרחשים בגופו של האדם המזדקן, יוצרים אצל רבים משבר זהות עמוק ולא אחת בתקופה הזו נוצר גם עומס רגשי שלא פשוט להכילו. לא מעט ציירים חובבים שהחלו לצייר בגיל מבוגר, מדווחים כי בדיוק בנקודה הזו בחיים גילו את היופי ואת הכוח שבמלאכת הציור, שכן בעזרת הציור ניתן לפרוק רגשות אל הבד, לבטא ללא מילים את מה שמתחולל בפנים ולתת דרור ל"אני היצירתי" שתמיד רצה לצאת החוצה, בלי שיפוטיות, בלי ביקורתיות, אבל עם הרבה אהבה והכלה.
זוהי גם אחת הסיבות בגינן במסגרות רבות של דיור מוגן או בתי אבות הפועלות בישראל, כמו במדינות רבות אחרות ברחבי העולם, דואגים להביא מורי ציור למסגרות, במטרה לעודד את הדיירים ללמוד ציור ולהתבטא דרך היצירה.
בנוסף, לימודי הציור בגיל מבוגר יכולים להוות מסגרת חברתית מצוינת כשלא אחת נוצרים מאחורי כני הציור קשרי חברות אמיצים המבוססים על פתיחות, אינטימיות ואהבה ליצירה ולאמנות. מעבר לכל זה, הציור מאפשר להרבה אנשים לגעת במרחבים רגשיים שהיו חבויים בתוכם במשך עשרות שנים ואם לא די בכך, הרי שהפידבק החיובי המתקבל מהסביבה, תורם רבות לחיזוק הביטחון העצמי ושיפור הערך העצמי של הציירים החובבים.
באופן כללי אדם המתחיל לצייר בגיל מבוגר נחשב בעיני הסביבה כאדם אמיץ, שלא נרתע מאתגרים ולרוב הוא יהווה גם השראה לאחרים, שיבינו כי אף פעם לא מאוחר מדי להתנסות בתחום חדש ולא מוכר ואפילו, להגשים חלום.
אם תבחרו להצטרף לשיעורים במסגרת חיצונית, בדרך כלל כשמדובר בשיעורים קבוצתיים, תינתן לכם האפשרות להצטרף לשיעור ניסיון ללא התחייבות, אך כשמדובר בשיעורים פרטיים במתכונת של "אחד על אחד", ייתכן שתחויבו עבור תשלום כבר בשיעור הראשון. לפני השיעור הראשון, ציינו בפני המורה כי אין לכם ניסיון והתעניינו בנוגע לתכנים המועברים בשיעורים. זאת כיוון שכיום ניתן לקחת מגוון רחב ביותר של שיעורים, החל בקורסים של רישום או איור וכלה בקורסים של ציור בשמן.
