בשנת 2000 הוקמה עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, ששמה לה למטרה לספק לדיירי הדיור המוגן מידע מקצועי ולהגן על הזכויות המשפטיות שלהם. לאורך השנים רשמה העמותה הישגים רבים ששיפרו את חייהם של אלפי קשישים בכל רחבי הארץ, אך אין ספק שההישג המשמעותי ביותר שלה, הוא זה שבו נעסוק במאמר שלפניכם.
כפי שכבר הסגירה אותנו הכותרת, הכוונה היא לחוק הדיור המוגן. בספר החוקים מתפרש החוק על פני 20 עמודים כך שקצרה היריעה מלפרט את כל המשמעויות שלו ואת כל הנקודות החשובות המוזכרות בו. יחד עם זאת, חשוב ביותר של אדם המעוניין לעבור למסגרת של דיור מוגן או מתגורר כיום במסגרת כזו, יערוך היכרות עם עיקרי הדברים. במאמר שלפניכם נתייחס לפרקים העיקריים של החוק, שבא להסדיר את מערכת היחסים שבין הדיירים לבין המפעילים של מסגרות הדיור המוגן בישראל.
פרק ב' – "רישיון להפעלת בית דיור מוגן"
בראש ובראשונה קובע החוק כי על מנת להפעיל בית דיור מוגן בצורה חוקית, יש לקבל רישיון מיוחד מהממונה, שאותו צריך למנות מנכ"ל משרד הרווחה ("ממונה דיור מוגן"). גם הבתים שכבר פועלים בתחום שנים רבות, מחויבים להשיג את הרישיון, המהווה אישור לכך שהם פועלים בצורה מסודרת, שאין בה כדי לסכן את הדיירים. על מנת לקבל את הרישיון יש לעמוד בלא מעט תנאים חשובים כשבין היתר צריך המפעיל להוכיח שהוא מחזיק בזכויות על המקרקעין, שלא הורשע בביצוע עבירות הפוסלות אותו מלהפעיל בית דיור מוגן, שהוא נהנה מיציבות כלכלית ועוד.
פרק ג' – "תנאים, חובות והגבלות לעניין הפעלת בית דיור מוגן"
החוק קובע כי שר הרווחה צריך לקבוע תנאים בסיסיים להפעלה של בתי דיור מוגן. הכוונה היא למשל למינוי של צוות רב מקצועי (אחות, עובד סוציאלי ורופא) ולהכשרה המקצועית של מנהל הבית. בנוסף, בפרק זה ניתנת התייחסות לעובדים השונים הבאים במגע עם הדיירים. לפי החוק, כל עובד, לרבות נותני שירות חיצוניים, הבא במגע ישיר ומתמשך עם דיירי הבית, חייב לקבל אישור מיוחד מהממונה.
פרק זה מתייחס גם לכל האספקטים הכלכליים שעד לכניסת החוק לתוקפו, לא זכו להתייחסות הראויה להם. כך לדוגמה, במשך שנים רבות הצמידו את דמי האחזקה שנגבו מדי חודש מהדיירים למדד המחירים לצרכן ובכל רחבי הארץ פעלו בתים שנהגו להעלות את דמי האחזקה מדי פעם בפעם בשיעור נוסף, ללא כל הצדקה או פיקוח. חוק הדיור המוגן קובע בצורה ברורה כי אמנם ניתן להעלות את דמי האחזקה מעבר לשיעור של עליית המדד, אך רק אם אכן בוצע שינוי מסוים בעלויות של התפעול השוטף ובכל מקרה אין להעלות את דמי האחזקה מעבר למה שנקבע בהסכם ההתקשרות עם הדייר.
בנוסף פרק זה דן בכספי הפיקדון, שכן בעבר יכלו מפעילי הבית לעשות ככל העולה על רוחם עם כספי הפיקדון של הדיירים. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו אדם המפעיל בית דיור מוגן יכול היה להשתמש בכספי הדיירים שהופקדו בידיו עם כניסתם למסגרת, לצורך מימון פרויקטים שונים ואין זה מן הנמנע שהיה נקלע לחובות ולא מסוגל להשיב להם או ליורשיהם את יתרת הפיקדון. זאת כיוון שמפעילי הבתים החזיקו בהיקף עצום של פיקדונות מבלי שהיו מחויבים להבטיח את הכספים בערבויות. החוק קובע כי בתום ההסכם מחויב מפעיל הבית להשיב ליורשיו של הדייר או לדייר עצמו, את יתרת הפיקדון, כלומר את סכום הפיקדון המקורי, בניכוי הסכום שנשחק במהלך השנים וכן מגדיר את כל נושא הערבויות בצורה נרחבת.
פרק ג' כולל גם כן התייחסות לחובתו של מפעיל הבית למסור לדייר מסמך גילוי בטרם יחתום על ההסכם. בין היתר צריך לכלול טופס הגילוי פירוט של התשלומים שבהם צריך לעמוד הדייר, תנאי ביטול ההסכם, כללי ההתנהגות בבית, תנאים להחזקת בעל חי, תנאים למגורי מטפל ביחידת הדיור, תנאים לפינוי החפצים לאחר סיום ההתקשרות, תנאים לשמירת הזכות של הדייר בדירה שסופקה לו במקרה שיאושפז בבית חולים או כל מוסד אחר ועוד.
פרק ד' – זכויות דיירים
עד שנחקק החוק, יכלו המפעילים למנות ועדות קבלה מקצועיות יותר ופחות כראות עיניהם, אך החוק שם לנוהג השגוי הזה סוף. כיום על בתי הדיור המוגן למנות צוות המורכב מאחות, עובד סוציאלי ורופא ורק צוות זה יוכל להחליט האם מצבו הרפואי או התפקודי של המועמד, מאפשר את קבלתו למגורים במסגרת. הקבלה של הדייר תותנה בכך שיהיה מסוגל לנהל אורח חיים עצמאי ולדאוג לעצמו (גם אם הוא זקוק לסיוע חלקי של מטפל).
פרק זה כולל מספר סעיפים נוספים המתייחסים לאפשרות של שיכון מטפל מטעם הדייר בדירתו באופן קבוע או זמני, לאפשרות של הקמת נציגות (ועד) דיירים שתייצג אותם מול מפעיל הבית והרשויות השונות, לאפשרות של קבלת שירותים מנותני שירות חיצוניים ועוד.
פרק ו' – עונשין
פרק ו' הוא פרק קצר במיוחד, הכולל שני סעיפים בלבד ומתייחס לעונשים שיש להטיל על אלו שיפעילו בתי דיור מוגן בניגוד לחוק. בסעיף 46 למשל, מצוין כי מי שיפעיל בית דיור מוגן בניגוד להוראות החוק או ללא רישיון הפעלה, באופן שעשוי לסכן את שלום הדיירים, עשוי למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח במשך שנה שלמה. לחילופין הוא עשוי לקבל קנס שגובהו כרבע מיליון שקלים (אם מדובר בתאגיד ולא באדם, יוכפל הקנס).
השורה התחתונה
למרות שאין ספק שמדובר בחוק חשוב ומשמעותי, עדיין ישנם כמה נושאים המוזכרים בו, שנותרו לא פתורים ולא מוסדרים. כך לדוגמה, נראה כי לממונה ישנן לא מעט סמכויות וכלים יעילים שיוכל להכניס לתמונה במקרה שיתברר כי מפעיל מסוים לא עומד בתנאים הקבועים בחוק. יחד עם זאת, לא ברור האם המדינה תדאג לכך שהדיירים המתגוררים בבית שרישיונו יישלל, יועברו למסגרות חלופיות מתאימות.
כמו כן כפי שציינו, החוק מאפשר להעלות את גובה דמי האחזקה בהתאם לשינויים בעלויות התפעול השוטף, אך לא ברור מה בדיוק כלול בעלויות האלו ולא הוזכר בשום מקום כי העלויות מוגבלות. מעבר לזה, אלא אם כן מצוינת בהסכם ההתקשרות הגבלה מסוימת, הרי שלא קיימת מגבלה על שיעור ההעלאה או תדירותה.
רק כדי לסבר את האוזן בנוגע לכך שעל אף אורכו וריבוי הפרטים המופיעים בו, עדיין ישנם לא מעט פרטים מעורפלים, נציין עוד כי החוק מחייב את מפעילי הבתים לבדוק באמצעות צוות מיוחד לפחות פעם אחת מדי יום את שלום הדיירים בבית בכל מקרה של מוות או אירוע חריג, מחויב הצוות לדווח לממונה ולמיופה הכוח של הדייר. כפי שאתם יכולים ודאי לנחש, החוק לא מגדיר מה הוא אותו אירוע חריג ולפיכך כל בית יכול לקבוע אמות מידה בהתאם להבנתו.
לאור כל זה, אין זה מן הנמנע שבשנים הקרובות יוכנסו שינויים כאלו ואחרים לחוק ומובן שגם הפסיקה תתרום רבות לעיצוב רוח הדברים בפועל. לפיכך מומלץ להמשיך להתעניין ולעקוב אחר העדכונים.
